החלטה בתיק רע"א 202/05

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ש. דותן) בע"א 3058/04, מיום 7.12.04.

2.        השאלה אותה מעלה המבקש עניינה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה שעניינה תקיפה ישירה של כשרות המעשה המנהלי - במקרה זה החלטתו של המבקש לסרב לבקשת המשיבים למתן רישיון לייבוא אייל, על פי סמכותו מכוח פקודת מחלות בעלי חיים (נוסח חדש), התשמ"ה-1985.

3.        המשיבים הגישו תובענה כאמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על דרך של המרצת פתיחה. המבקש הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף, בטענה כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בה. הבקשה נדחתה על ידי כבוד הרשם השופט עדי אזר ז"ל, וערעור עליה נדחה על ידי כבוד השופטת שרה דותן. בית המשפט מצא כי התובענה מצויה בסמכותו, ומכאן בקשה זו, בה טוען המבקש כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות, המתעוררת תכופות בבתי המשפט המחוזיים, ומצדיקה הכרעתו של בית המשפט העליון בדיון בגלגול שלישי.

4.        לאחר שהוגשה בקשה זו, המשיך הדיון לגופה של התובענה בבית המשפט המחוזי, בפני כבוד השופטת פלפל. ביום 18.4.05 ניתן פסק הדיון לפיו נדחתה תובענת המשיבים לגופה, ועל תוצאה אופרטיבית זו אין המבקש מתכוון לערער עוד. עם זאת, ביום 22.5.05 התקבלה הודעה מאת המבקש לפיה, למרות שהדיון בבקשה הפך תיאורטי כעת, מתבקש בית המשפט להמשיך ולהידרש לה, מפאת חשיבותה של הסוגיה המועלית בה. המשיבים מתנגדים לבקשה, בטענה שאין כל מקום להמשך דיון בבקשה, מאחר שעם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אין עוד מחלוקת בין הצדדים ואין מקום לקיומו של הליך סרק, אקדמי במהותו, ללא כל השלכה אופרטיבית.  המשיבים הגיבו להודעה זו באומרם כי אין מקום לדיון בשאלה שהפכה תיאורטית לצורך התדיינות זו, וכי הם מתנגדים להמשך בירור הבקשה, מה גם שהיא העסיקה כבר שלוש ערכאות, ואין הצדקה להעסיק ערכאה נוספת בענין שאינו טעון עוד הכרעה.

5.        דין הבקשה להידחות על הסף. סוגיית סמכות בית המשפט המחוזי לדון במסגרת המרצת פתיחה בשאלת זכותם של אזרחים לייבא לישראל בעל חיים מסוג אייל אדום, ולקבל רשיונות וטרינריים לצורך כך, על רקע תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בעלי חיים), תשל"ד-1974 עשויה, אכן, להיות שאלה בעלת חשיבות; אולם, היא אינה נדרשת עוד לצורך ההתדיינות שבפנינו. זאת, מאחר, שבין לבין, נתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק דין לגופה של הסוגייה שעמדה בבסיס המחלוקת בין הצדדים, שתוצאתו האופרטיבית שוב אינה במחלוקת בין הצדדים.

           כלל הוא מלפנינו, כי דרך כלל לא נידרש לשאלות אשר שוב אינן דרושות לצורך ההתדיינות הקונקרטית, גם מקום שהן עשויות לעלות שוב בעתיד בהקשרים אחרים, וזאת למעט במצבים חריגים בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק במתן הכרעה עקרונית גם מקום שהיא שוב אינה נדרשת להתדיינות הפרטנית (ד"נ 3/58 שר האוצר והמסחר והתעשיה נ' אניות מיכל ומשא פד"י י"ב 1849, 1854 בג"צ 3269/95 כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פד"י נ(4) 590). בגדר חריגים כאמור, עשויים להיכלל מצבים בהם  הזמן הנדרש לצורך מתן הכרעה עקרונית אינו מדביק, על שום טיבו, את קצב הזמן הקצר הנדרש לצורך פתרון המחלוקת הקונקרטית, והחשש מפני הפיכתה של השאלה העקרונית לאקדמית קיים בהסתברות גבוהה גם בעתיד.

           סוגיית סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי בעניינים מסוג אלה שנדונו כאן אינה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התייחסות המנותקת מצורכי ההליך האדברסרי הקונקרטי. לפיכך, תמתין היא לשעתה, אם וכאשר תעלה על הפרק בפעם הבאה.

           הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ז' בסיון תשס"ה (14.6.05).

                                                                                          ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: